רש"י על ישעיהו י״ט:ו׳

1 וְהֶאֶזְנִיחוּ. כְּשֶׁהַמַּיִם מִתְמַעֲטִין, הַטִּיט נִכָּר בָּהֶם, וְנַעֲשִׂין רֶפֶשׁ וְנִזְנָחִין:

2 דָּלֲלוּ. בְּמַחְבֶּרֶת ״אִם דַּל הוּא״ ויקרא יד:כא:

3 יְאֹרֵי מָצוֹר. יְאוֹרִים עֲמֻקִּים בַּחֲרִיצֵי מְצוֹרֵי עֲיָרוֹת:

4 קָנֶה וָסוּף, שֶׁהָיוּ גְּדֵלִים שָׁם מֵרֹב מֵימֵיהֶם:

5 קָמֵלוּ. כְּשֶׁיָּבְשׁוּ הַיְאוֹרִים, עָמְדוּ הַקָּנִים מִלִּגְדּוֹל עוֹד, וְהֵם מִתְיַבְּשִׁים וְנוֹפְלִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן קָמֵלוּ: ״לָא יִסְקוּן״, וּבְמָקוֹם אַחֵר תִּרְגֵּם ״הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַל״ ישעיהו לג:ט: ״נְתַר״. וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳קְצִיצָה׳, שֶׁנִּקְצָצִים מֵאֲלֵיהֶן מֵחֲמַת יוֹבְשָׁן וְנוֹפְלִין: